ב"ה

 

הבעות פנים   ענת ניר

 

 

 

הצורך להחצין את הרגש. המחשבה שאם אתה לא מחייך חיוך ענק אז אתה לא שמח ואם אתה לא בוכה בטירוף אז אתה לא באמת עצוב. המצבים האבסורדים בהם אנו מכריחים את עצמנו לחייך, לבכות ולהביע התפעלות "והיכולת שיש בנו" לנתח אנשים לאחר מבט קצר ולקבוע מה הם חשים.כל אלה הם תוצרים של עולם שעוסק בהחצנה ובהבעה. עולם רדוד שלא מחפש את העומק וגורם לנו לפספס ולא למצות את מה שקורה סביבנו. במקום להתחבר אל הסיטואציות אנחנו יוצרים אשליה של חוויה ומעלים על פנינו מסכות.

בעבודה מוצגות 5 מצבים המייצגים תגובות אנושיות שבאופן אינסטקטיבי הצופה מפרש ומחליט מה חשה כל דמות. הצופה בעצם חווה את התופעה עליו אני רוצה למחות. הרישום עבורי הוא כלי הבא לבטא רגש בדיוק כמו הבעות הפנים שלנו. החורים מעידים על הרצון לכרסם בנורמה הזו ולבטל אותה רצון להחזיר את החברה למקום עמוק, לאמת ולהתחבר לפנימיותו.