אשתי אהובתי בואי ונרקוד  /מעין פישר

 

 

 

 

הסיפור אותו איירתי נכתב עי'' הבעל שם-טוב, וכמו כל סיפור חסידי הוא בעל מסרים גלויים ונסתרים, מוסברים ובלתי מוסברים. יש שאומרים שאפילו קריאה והבנת הסיפור בצורה רדודה נכנסת לליבו של אדם, ולכן לא ארבה בברור הסיפור.

תלמידיו של הבעל שם-טוב מבקשים שיראה להם דבר חידוש וזה אומר להם שילכו לראות את מעשיו של יהודי עני אך מתנה בהם שלא יצחקו. התלמידים עוקבים אחרי אותו יהודי ורואים כי הוא בעל כוונה גדולה. כשהם ממשיכים לביתו הם רואים איך יושבים היהודי ואשתו לסעודת שבת ואוכלים פולים, אך מדמים בנפשם כי אוכלים מיני מטעמים ואף פותחים בריקוד לכבוד שבת. בכך לא יכלו התלמידים להתאפק וצחקו. משראה את זה הבעש''ט,כינס את תלמידיו ואמר להם שלא יצחקו וכי אינם מבינים שאותו יהודי נמצא במעלות גבוהות וקרוב לכיסא הכבוד.

את המסרים שרצה להעניק לתלמידיו וליהודים בכלל  יכל הבעש''ט להעביר באמצעות "שפה גבוהה" או במסר ישיר וברור. אולם, החליט לעשות זאת ע''י סיפורים פשוטים, אגדתיים ולרוב קסומים. לכן בחרתי לאייר את הסיפור בדרך זו, בצורה פשוטה ונאיבית. ללא ידע מקדים, כמו ילדים.

 האיורים מצוירים כך שיש ריבוע פנימי וחיצוני וכך יכולתי לבטא רבדים שונים בסיפור, מה קורה על פני השטח ומה קורה באמת. לדוגמא: הזוג אוכל ככל הנראה פולים אך ברמה המעמיקה יותר הם נהנים מסעודת מלכים.

כמו כן הרגשתי חופשייה להכניס מוטיבים שלקחתי מאמנים גדולים לפני, בהם ציוריו של שאגל, שהעיירה היהודית והקסם בחיים היהודיים מופיעים בהרבה מציוריו.

אני מניחה שבחרתי דווקא בסיפור זה מכיוון שתחושת הקסם המאפיינת את הסיפורים נוכחת בכל פעם שאני קוראת את הסיפור מחדש ורציתי לתת לזה מימוש ולהוציא על העץ את מה שראיתי בדמיוני.

 

 

 

 

 

 

 

אשתי אהובתי, בואי ונרקוד /הסיפור

 

פעם אחת ביקשו התלמידים מרבם הבעש"ט שיראה להם דבר חידוש. נעתר להם בתנאי שלא יצחקו. הבטיחו לו שלא יצחקו, יהיה מה שיהיה.

הראה להם עני אחד, שעמד בתפילתו  בליל שבת בהתלהבות גדולה ובשמחה עצומה. ואמר להם הבעש"ט: "לכו אחריו וראו גם את מעשיו בביתו". ראו שהוא עני מדוכא ולבוש בגדים קרועים ומטולאים, ועומד ומתפלל כאיש אשר אלפי אלפים בביתו, ועל פניו לא נראה שום צער.

 לאחר שסיים תפילתו הלך בשמחה לביתו, והתלמידים הלכו אחריו בלאט. בא האיש לביתו, והנה אשתו לבושה קרעים ויחפה בלא נעליים, ובבית דלוקים נרות קטנים עד שלא נראה כמעט אור, רק כמין ערפל, והבית מלא עשן. בירך האיש את אשתו בברכת שבת שלום מתוך הרחבת הלב, כאחד הנגידים,

 ואמר לה לאשתו: "אשתי אהובתי, תני קידוש". נטלה האישה שני לחם שחורים ונתנה על השולחן. אמר העני "שלום עליכם" וכו' בקול שמחה וצהלה. אחר כך נטל ידיו וקידש על הלחם. אחר כך אמר לאשתו: "תני את הדגים שהכינות לכבוד יום שבת". ואותה עניה לא הכינה אלא קצת פולים ולא יותר, והביאה מעט פולים ולא יותר, והביאה מעט פולים ונתנה ואמרה: "הא לך דגים". אכל העני לתיאבון כאילו הם מעדני מלך, וכל פעם אמר: "מה טובו הדגים, טעם כטעם גן עדן". לאחר שאכלו קטניות במקום דגים הגביה את קולו וזימר זמירות בקול ערב ובשמחה. לאחר הזמירות אמר לאשתו: "אהובתי, הביאי את המרק שהכינות לכבוד שבת". נטלה האישה מעט פולים ונתנה לו ואמרה: "הא לך מרק ואכול". אכל האיש בשמחה עד אין לשער, ובכל פעם היה מזמר "מה טוב ומה נעים המרק הזה". אחר כך אמר לאשתו: "תני לי בשר", ונתנה לו שוב מעט פולים. ואחר כך ביקש עוד כמה מטעמים, והיא חילקה לו פולים לכמה מיני מטעמים ונתנה לו, ואכל מתוך תענוג ושמחה כאדם שאוכל מעדני מלכים.

 לאחר שסעד ובירך אמר לאשתו: "אשתי אהובתי, עתה בואי ונרקוד ונשמח יחד לכבוד שבת קודש לשם שמיים". שמעה לו אשתו וריקדו כשהם יחפים ושמחים שמחה גדולה.

כאן לא יכלו התלמידים להתאפק וצחקו צחוק גדול.

 אמר להם הבעש"ט: "הלוא אמרתי לכם, אל תצחקו, הוא חשוב ומקובל מאד לפני השם יתברך. שאין שמחה לפני, יתברך, כשאדם אוכל מעשנים, כי השם יתברך רואה ללבב, ומעשה העני הזה חשוב לפני עד למאוד".