בס"ד

"יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו..."(שמואל ב', ב', י"ד) / מלי עיר-שי

 

 

 

את הרעיון לעבודה קיבלתי מתוך עלעול בעיתון המיוחד שיצא "לכבוד" 30 שנה למלחמת יום- כיפור... העיתון מתאר באופן מחריד את זוועות המלחמה, את כל הפוליטיקה המכוערת שהיתה כרוכה בה ועד כמה שהיה ניתן לצפות אותה מראש, ובתור שער אירוני למדי, נבחרה התמונה שציירתי- של חיילים הזורקים את הכומתות שלהם בשמחה ובתרועת ניצחון. זה עורר בי קונפליקט והרהור שהלך וגבר ככל שהתפתחה העבודה.

הרבה מעבר לאירוניה של שאלת "השמחה שאחרי המלחמה"- ועד כמה היא באמת אמיתית-  מצאתי נקודה נוספת, שהפכה להיות נושא העבודה שלי והיא- העובדה שחיילים, בכל צבא שלא יהיה, הם בסך- הכל כלי משחק של הממונים, אמצעי למטרות נשגבות יותר,

כגון, כיבוש.

בדמיוני, אני רואה חמישה מפקדים יושבים כפופים באוהל חשוך, מסביב למפה. על המפה סימונים רבים, יעדים לכיבוש, מיקום גדודי ההתקפה וההגנה. אותם חמישה, מסמנים בקור- רוח, מחושב והגיוני את המיקום של כל גדוד, ע"י נעיצה של סיכה בלב המפה, כאשר למעשה, הם חורצים את דינם של אלפי חיילים. עפ"י הסיכה הם יחיו או ימותו, כי הלא הם רק כלי משחק...

בעבודתי, השתמשתי בציור מתוך הסתכלות צורנית, מופשטת, על מנת להשיג שני דברים. האחד, ליצור מהחיילים צורות אמורפיות שישוו לתמונה הכוללת מראה של מפה, כאשר החלקים השחורים מסמנים את הים וכל השאר, יבשה. וזאת על- מנת להמחיש את העובדה שהחיילים הם אמצעי, מפה, מיקום של סיכה שיכולה להיות בגרונות של  החיילים, כשם שהיא יכולה להיות נעוצה בליבם. ללא התחשבות. ללא הבחנה.

הסיבה השניה שהובילה אותי לסוג טכניקה זו, היא התהייה המוסרית  בנוגע לעובדה שאנו שולחים את בנינו לצבא בידיעה שבסוף השירות הצבאי, הם יהפכו מנערים מתבגרים לגברים ואולי אף לרוצחים. גולדה מאיר, בסיום המלחמה, כאשר היא פנתה לנציג מצרים היא אמרה כי על הכל נוכל לסלוח להם, על המשאבים העצומים שאבדו, על השטחים שהוחזרו, אך על דבר אחד לא נוכל לסלוח לעולם- על כך שהם גרמו לילדים שלנו להיות רוצחים. הטכניקה הצורנית, יוצרת אשליה של גוש- גופים מאוחה, עם ראשים רבים, וטשטוש קווי המתאר הברורים של כל חייל. אשליה זו תורמת להמחשת השאלה 'איפה חייל מתחיל והיכן הוא נגמר'? מתחיל את דרכו כנער ונגמר כרוצח? אולי, מתחיל כאינדיבידואל וגומר כחלק חסר חשיבות בתוך הגוף הצבאי? היכן נשים את הגבולות? הגבולות מטושטשים, אך השאלות והתהיות עומדות בעינן ואת חשיבותן בחרתי להמחיש ע"י שימוש בגרפית, חומר מוצק ואקספרסיבי.

העבודה עוסקת בשאלה אוניברסאלית- מהותית בנוגע לקיומו של הגוף הצבאי ואיבוד התמימות של ה'ילדים במדים'.