בס"ד

 

"על חטא שחטאנו ... בעינים רמות"[1] / צופיה גולדברג

 

 

 

אנשים דו ממדים חסרי פנים וצבע, בתוך הנוף המנוגד להם, נוף של צבע, עומק וריבוד.

 

החומר העיקרי בו השתמשתי במהלך העבודה הוא צבעי אקריליק, צבעים המשמשים חיקוי זול לצבעי שמן.

הנוף בו נמצאים האנשים ומשלים את עצמם שהוא טבעי- אינו אלא חיקוי.

נוף הצבוע בחומר סנטטי. צבע שבבסיסו אינו מאפשר מעברים עגולים ורכים החשובים כ"כ ביצירה ובחיים.

 

החומר והצורה הם הכלים בהם נעזרתי על מנת לנסות ולבטא את התחושה הפנימית-

כי אנו בני-האדם חיים בשקר, והשקר נובע ממקום של גאווה. התחושה כי אני, האדם, יצור עליון ושלם לא מאפשרת לי, לאדם, לקלוט מבחוץ.השלם סגור, והסגור אטום, והאטום אינו משתנה, ואולי במובן מסוים אינו חי.

העידן הפוסט מודרני- הפך את האנשים לשווים זה מול זה. התפיסה היא שאין אמת גדולה יותר, נכונה יותר, אין אמת אחת. זו האמת שלי וזו שלך, איש איש לדרכו. אך גם במציאות זו נשאר האדם דורסני וכובש- עדיין נשאר גאה מול האל, מול הנשגב.

כל עוד ילך האדם במסלול זה- ישבע עצב, ויחיה חיי בדידות. גאולתו תופיע עליו רק כשימעיט מערכו ויבין כי יש מי מעליו, שיהפוך מיצור "שלם" ליצור משתלם, מתקדם, משתנה, חי.

המעטת הערך אינה המעטה- המוחקת את האדם. אלא היודעת כי אני אחד ויחידי שאור אחד לי, וסביבי עוד רבים יחידים ומיוחדים. ורק ביום בו כולנו נקלוט את אור האל ונהיה כירח הקולט מהאור ומחזיר אור, רק אז נצא מבדידותנו מול האל

ונצא מבדידותנו מול האדם.

 

 



[1] מתוך הוידוי בתפילת יום הכיפורים.

  הרעיון לעבודה מבוסס על רעיונות מתוך החסידות וכתבי הרב קוק.